1877
בליל הרביעי בדצמבר, 1877, במנלו פארק שבמדינת ניו ג'רזי, עשה תומס אלווה אדיסון היסטוריה. כשצוות העובדים שלו מצטופף סביבו, מתוחים ולהוטים לחזות בפלא הטכנולוגי שעתיד לשנות את העולם, סובב אדיסון את הארכובה של גליל נייר הכסף במכונה המוזרה שהייתה מונחת על השולחן, ואמר את המילים הבאות אל תוך קונוס הברונזה:
Mary had a little lamb
its fleece was white as snow
and everywhere that Mary went
the lamb was sure to go
כל הנוכחים נדהמו לשמוע את הלחישה אשר בקעה מהמכונה רגעים ספורים לאחר מכן, והצליחו בבירור לקלוט את קולו של אדיסון חוזר אליהם מתוך הקונוס, מקריא את שיר הילדים על מרי. התגובות בציבור היו נדהמות לא פחות, רבים לא העלו על דעתם באותה התקופה שהקלטה וניגון של קול הם בגדר האפשר, ואחרים חשבו שמדובר בתרמית או מתיחה. הצלחתה של ההמצאה החדשה הקנתה לאדיסון תהילה עולמית, ועד היום הוא ידוע כאחד הממציאים החשובים והפוריים בתולדות ארצות הברית.
השימושים של ההמצאה החדשה היו אינסופיים: שעון אשר מקריא את השעה, הקלטת שיחות טלפון, מערכות בידור ביתיות, כל אלה הוסיפו לפוטנציאל האדיר של המכונה המדברת של אדיסון. ועם הפופולריות גברה גם התחרות, כאשר חברות נוספות נכנסו לעסק השעשועים הטרי, כל אחת מבקשת נתח מהשוק החדש שנוצר. לאחר זמן הוחלפו גלילי האלומיניום בתקליטי לכה בצורת דיסק, ומאוחר יותר בתקליטי ויניל. תעשיית התקליטים החלה לעשות את צעדיה הראשונים על מנת למכור מוסיקה.
למכור מוסיקה?
האם אין בצמד המילים הללו משום סתירה, או אפילו שמץ של אוקסימורון? ננסה להבין את חוסר ההיגיון שבדבר באמצעות בחינה של כל אחת מהמילים הללו לחוד:
- מכירה היא פעולה עסקית של העברת בעלות (זכות קניין), או רכוש , מצד המוכר אל צד הקונה. במכירה מוגדרים: נשוא המכירה (למשל החפץ הנמכר), התמורה (לרוב מחיר המכירה) והתנאים. (מתוך ויקיפדיה – האינציקלופדיה החופשית). אין טעם לדבר הרבה במשמעות המדוייקת של מהי מכירה, מאחר ורובנו יודעים מנסיוננו האישי את טיבן של פעולות המכירה והקנייה. נסכם אם כן שמדובר בסוג כזה או אחר של סחר חליפין.
- מוסיקה (מהמילה היוונית Μουσαι=מוזה) היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן והמיקום מהמאזין. המוזיקה היא דרך הבעה, ואינה יכולה להיכלל בהגדרות ערכיות, שהרי רשימת הצלילים המוגדרים כמוזיקה משתנה בהתאם לתקופה, לאופי או לתרבות בה היא מתקיימת. למרות זאת, מקובל לסווגה ולקטלג אותה בסיווגים שונים, ואף לקבוע לה מתכונות שיש בהן מוטיבים ועקרונות אחידים. (מתוך ויקיפדיה – האינציקלופדיה החופשית). כאן ההגדרה איננה כה חד-משמעית. אנו יכולים להגדיר בצורה מדעית-טכנית שהקול הינו התפשטות של הפרעה מכנית בחומר, סוג של גל העובר בתווך מסויים. אך קול איננו מוסיקה, שכן איש לא יעלה על דעתו לקרוא לקולו של מנוע הטרקטור מוסיקה. אם כן, המוסיקה איננה אוסף של גלי קול ותו לא, המוסיקה הינה הפרשנות אשר נותן המוח האנושי לאותם גלי הקול. באותה מידה נוכל לטעון גם שהצבע האדום, לדוגמא, איננו גל אור גרידא, אלא הפרשנות העמוקה שאנו מיחסים לצבע האדום, פרשנות איניבידואלית אשר כל אחד מאמץ לו במהלך חייו. ואם המוסיקה, כמו הצבע, היא פרשנות של המוח, פרשנות התלויה במאזין, הרי שהמוסיקה הינה סוג של רגש.
כעת נוכל לפסוק, שבהינתן שהמוסיקה היא סוג של רגש, הביטוי "למכור מוסיקה" הוא פרדוקסלי ושגוי בבסיסו. כשם שלא ניתן למכור עצב או שמחה, לא ניתן למכור מוסיקה. ודבר שאינו ניתן למכירה, בהכרך גם אין לו בעלים. מכאן שמה שמכרו חברות התקליטים הראשונות בתחילתה של המאה הקודמת היה מנגנון מכני לשחזור גלי קול, ולא מוסיקה.
תגים: זכויות יוצרים, מוזיקה, מוסיקה
